לתקשורת יש את הפוטנציאל לשנות תפישות עולם של דורות שלמים, אפילו ייצוג מינורי יכול לחולל המון כחלק מתהליך הלמידה החברתי. אך במציאות היא נשלטת על ידי תאגידים, ממשלות ודעות קהל מתנגדות. בעקבות הפרויקט למדתי כמה שהתקשורת פועלת מאינטרסים כלכליים. 

הבנתי יותר לעומק את נק המבט של היוצר, שלעיתים הם צריכים לוותר על הכנות וכן הרצון לשלב ערכים מודרנים לילדים, אך ההחלטה היא לא רק בידיהם. 

בהקשר לדילמה הראשית "אתגור או שימור הסטריאוטיפ" ראיתי כל לרוב התקשורת משמרת את הסטריאוטיפ מסיבות שונות: כדי להכניס מקסימום מידע במינימום זמן ולקצר את ההסברים על הדמויות או על קבוצות חברתיות. הסטריאוטיפ מראה איך קבוצת בני אדם נתפסת בעיני קבוצה אחרת, וכשיוצר מחליט במודע להכניס את זה ליצירתו הוא מבנה לקהל את המציאות מהתפיסה שלו, שילדים לא בהכרח מבינים עדיין. 

בצד החיובי, אנשים ויוצרים מנצלים את הבמה לדבר ולהפיץ את דעותן, וזה הרבה יותר מקובל ליצור דמות גאה מאשר בעבר. וגם אם מדינה מסוימת מצנזרת תכנים להטבים או אחרים, אפשר להודות לגלובליזציה המאפשרת למשתמש להגיע אל התוכן בדרך אחרת.