top of page

אוריינות תקשורתית

לתקשורת יש את הפוטנציאל לשנות תפישות עולם של דורות שלמים, אפילו ייצוג מינורי יכול לחולל המון כחלק מתהליך הלמידה החברתי. אך במציאות היא נשלטת על ידי תאגידים, ממשלות ודעות קהל מתנגדות. בעקבות הפרויקט למדתי כמה שהתקשורת פועלת מאינטרסים כלכליים. 

הבנתי יותר לעומק את נק המבט של היוצר, שלעיתים הם צריכים לוותר על הכנות וכן הרצון לשלב ערכים מודרנים לילדים, אך ההחלטה היא לא רק בידיהם. 

בהקשר לדילמה הראשית "אתגור או שימור הסטריאוטיפ" ראיתי כל לרוב התקשורת משמרת את הסטריאוטיפ מסיבות שונות: כדי להכניס מקסימום מידע במינימום זמן ולקצר את ההסברים על הדמויות או על קבוצות חברתיות. הסטריאוטיפ מראה איך קבוצת בני אדם נתפסת בעיני קבוצה אחרת, וכשיוצר מחליט במודע להכניס את זה ליצירתו הוא מבנה לקהל את המציאות מהתפיסה שלו, שילדים לא בהכרח מבינים עדיין. 

בצד החיובי, אנשים ויוצרים מנצלים את הבמה לדבר ולהפיץ את דעותן, וזה הרבה יותר מקובל ליצור דמות גאה מאשר בעבר. וגם אם מדינה מסוימת מצנזרת תכנים להטבים או אחרים, אפשר להודות לגלובליזציה המאפשרת למשתמש להגיע אל התוכן בדרך אחרת.  

אוריינות אזרחית

המחקר הביא אותי למסקנות שונות שחלקן רלוונטיות למקומה של ישראל ביחס לקהילה הגאה. 
כידוע בישראל אין שוויון מלא לאנשים מהקהילה הגאה, והעובדה הזאת יוצרת מסרים סותרים בין התוכן ה'פרו להט"בי' שאנחנו רואים בתקשורת לבין העובדות בחיים האמיתיים. 
למשל: הילד יצפה באחת הסדרות ויכיר במיניות חד מינית ואם יבדוק על זה לעומק הוא יראה שבישראל הקבלה לקהילה הגאה היא רק בגדר התאוריה.
"אתמול הודיעה המדינה לבג"ץ כי היא מתנגדת לאימוץ ילדים בידי זוגות הומואים ולסביות, ונימקה זאת בכך שמשפחות חד־מיניות הן חריגות ועלולות "להעמיס מטען נוסף על הילד"."
לקחתי ציטוט מתוך כתבה של עו"ד ארתור שני שמדגיש לנו את חוסר ההתאמה בין המציאות בישראל לבין התקשורת. אנחנו רואים בסדרה "הרעשנים" הורים הומוסקסואלים כמשפחה מאושרת ואפילו ילד מאומץ, אבל האירוניה היא שבסוף בכל הקטעים מובנת לנו מציאות טובה יותר מהמצב הקיים בישראל. 

 

אבל העובדה שכל הסדרות בעבודתי משודרות גם בישראל עם דיבוב ותרגום, מעודדת שאולי השינוי יבוא מהדור שיגדל על אותם תכנים וערכים. 
bottom of page