אז מה לומדים ילדינו בשעות הצפייה המרובות שלהם על זהותם המגדרית? הם לומדים בראש ובראשונה כי העולם הוא בינארי ונחלק לגברים ונשים. כמעט ואין בעולם זה מקום למגוון זהויות מגדריות אחרות. 

​​

​

בדקתי את הייצוג הלהטבי בסדרות אנימציה לקהל יעד ילדים, המשודרים בערוצי טלוויזיה המובילים בתחום: דיסני, ניקלודיאון. 

בפרויקט חקרתי אם בסדרות אלו קיימים דפוסים, סטריאוטיפים וקווי דמיון בין כלל הייצוגים ואת אופי הייצוג. האם הדמויות מקבלות זמן מסך ממושך או חד פעמי? האם הייצוג ברור? דפוס בעיצוב הדמויות וכו'. במחקר ציפיתי למצוא שהייצוג הוא מצומצם וחד פעמי. 

 

המסקנות ענו על הציפיות שלי שהן - להטבים סובלים מהכחדה סמלית בסדרות אנימציה לילדים, כשכן קיים ייצוג הוא לרוב סטריאוטיפי ומבנה לנו מציאות שלכאורה אובייקטיבית אבל היא חוזרת על עצמה בדפוסים שונים וסטריאוטיפים, ובכך ממסגרת מציאות מסוימת לקהל היעד העיקרי, הילדים. 

 

נתחיל בכך שכל הייצוג שמצאתי היה בזוגות כי ליוצרים אין דרך להעמיד דמות להטבית לבד. 

רוב הזוגות שכן מצאתי היו בנות בזוגיות לסבית, שניים היו זוגיות הומוסקסואלי ואחד א-בינארי שבהמשך אסביר את הבעייתיות בייצוג א-בינרי/ טראנסג'נדרי. 

על פי גפן-קושילביץ (2013) במאמר האקדמי, "אבות ממאדים ואימהות מנוגה" אחת הטענות שהתבטאו במאמר עסקה באופן ייצוג המשפחה ויחסי המגדר שבה, בין היתר שהתקשורת נוטה לשמר את הייצוג המשפחתי המקובל, ומעניקה יחס מקפח וסטריאוטיפי לייצוגים משפחתיים חלופיים או חדשניים בשל חשש שמודלים אלה יאיימו על המודל המקובל והדומיננטי. לכן טענתה של גפן-קושילביץ (2013) מוכיחה את אחת המסקנות שלי מהטקסטים שלהטבים, גם במתכונת משפחתית סובלים מהכחדה סימבולית\סמלית, חוסר הייצוג של משפחות מודרניות ושונות מהמשפחה ההטרונורמטיבית. בסדרה "רעשנים" כן היה ייצוג של מבנה משפחתי המורכב מזוג הומואי עם ילד מאומץ, כלומר ייצוג מבנה משפחתי מודרני ושונה. אך משפחה אחת לא תוביל אותי למסקנה חותכת. 

 

אם נסתכל על הנתון מ2011 שעל פי הערכות 3.5% מהמבוגרים בארצות הברית מזדהים כלסביות, הומואים או דו מיניים ועל פי ההערכות 0.3% מהמבוגרים הם טרנסג'נדרים. מקור

זה מרמז על כך שיש כ-9 מיליון אמריקאים להט"בים, הנתון עוזר להבין שבאמת הייצוגים לא משקפים את האמת, אם היה מייצג בצורה מציאותית יותר היה הרבה יותר דמויות להטביות, גם דמויות מבוגרות וגם נערים או ילדים. 

כעת יש נתון חדש שרלוונטי יותר בשביל העתיד של הייצוג הלהטבי, הנתון הנ"ל קפץ ל5.6%, על פי הסקר האחרון של Gallups בנושא לסביות, הומואים, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים. מקור נוסף

אבל אנחנו לא באמת צריכים סטטיסטיקה בכדי לדעת שהחברה שלנו היא מגוונת.

 

סדרות אנימציה לילדים מהוות סוכני חיברות ויש השפעה לילדים הצופים בה,  בהקשר לתהליך החיברות, קמה (2002) וגפן-קושילביץ (2013) מסכימים שלמדיה יש השפעה על תהליך הפרט. 

אך עם הידיעה של חשיבות התוכן שילדים צופים למיש (2012) מראה שיש חשש לשבור את הנורמה בתכנים לילדים "נראה ששידורי הטלוויזיה לילדים דווקא הם הנשרכים בשמרנותם בעקבות השידורים למבוגרים ומעזים פחות מהם להתנסות בשבירת סטראוטיפים מגדריים ומשפחתיים."

 

גפן-קושילביץ (2013) מתמקדת על יחסים משפחתיים ושהצפייה בטלוויזיה מזכירה לצופים מהן הנורמות המקובלות בחברה. נמצא שרוב ההורים הסכימו שהתקשורת משמשת כלי לימודי לשם תפקוד הורי, ותפסו אותה כסוכן ִחברות מרכזי בחייהם. הדבר מתקשר באופן ישיר לנושא הפרויקט שלי, הבודק את ייצוג להטבים בסדרות אנימציה לילדים, סדרות אלה הן גם למשפחה ומייצגות הורים ולכן הן מתקשרות לטענתה של הכותבת, אותם טקסטים תקשורתיים שבחרתי יכולים ללמד את הצופים על הנורמות החברתיות לטוב ולרע בהתאם אם הדמויות סטריאוטיפיות או משקפות מציאות ששואפת לאובייקטיביות. 

 

בנוסף באותו נושא טענתו היחודית של קמה (2002) לתהליך הלמידה החברתית, היא על ההשפעה כשקהל היעד בעצמו להטבי. לטענתו הומואים ולסביות לומדים הרבה על עצמם ועל הקהילה דרך המדיה, כי זה לא מגיע ממקום אחר, לעומת תהליכים חברתיים באדם נורמטיבי שלומד מסביבתו הקרובה, לכן למדיה יש אחריות נוספת כשזה מגיע לילדים להטבים שמוצאים את עצמם בגיל הצעיר ולומדים על הקהילה ועל עצמם דרך המדיה. תכנים עם המסר הלא נכון, כופים על ההומו\לסבית להביט בעצמם ובעולם מתוך נקודת מבט בעייתית, מתוך מיצוב כפוי בעמדה של ה'אחר'. יש לכך קשר לדילמה שבחרתי וגם למושג חיברות בהקשר לנושא, אותן סדרות מהוות כסוכני חיברות לילדים או נערים שלא מבינים את משמעות השוני בהם, זאת אומרת שעל פי הדילמה, אם הייצוג מחזק סטריאוטיפים הוא מחזק את טענתו של קמה (2002) שהצופה מביט מנקודה בעיתיית לגבי ייצוג האחר. בטקסט התקשורתי שבחרתי "סטאר נגד כוחות הרשע" (דיסני) באו לידי ביטוי דפוסים וסטריאוטיפים חוזרים, הדמויות הלבטיות היו פריקויות ובקושי מגיעים להבנה שהן להטביות אלא אם מראש מודעים לקיום האחר בחברה (או שבודקים בגוגל אם הן לסביות) לעומת זאת לא היה קשה לזהות דמויות הטרוסקסואליות נערים אחרים, זה לא משהו ייחודי לסדרה הזו אלא שזה התבטא ברוב הייצוגים הלהטבים, גם "בבית הינשוף" (דיסני) התבטאו אותם דפוסים וגם ב"רעשנים". 

 

הדילמה של הפרויקט לגבי אתגור או חיזוק הסטריאוטיפים, לרוב נטה לכיוון חיזוקם, למרות זאת דוגמה מאוד טובה לאתגור הסטריאוטיפ או המציאות המובנת והחוזרת לגבי יחסים להטבים היא בסדרה "בית הינשוף" של דיסני, שם הדמויות הביעו חיבה בצורה הגיונית וברורה, לכן הייצוג מלמד את הילדים שיחסים להטבים הם נורמטיבים וטבעיים בחברה. 

אני כן התקשתי להביע את חיזוק הסטיראוטיפ מפני שבסדרות אנימציה הדמויות מעוצבות ומתנהגות בצורה מוקצנת ולא ריאלית, למרות זאת יש להם חלק חשוב בחיי הילדים והנוער אז החלטתי לנתח את הסטריאוטיפים הפוטנציאליים גם אם זו לא כוונת היוצר. 

 

הדילמה הנוספת לפרויקט היא השיקוליים הכלכליים והפוליטיים בייצוג להטבים. בדקתי ומצאתי שמדינות רבות מצנזרות תכנים בעלות אופי להטבי, אפילו בטקסט סגור בעל קונוטציה להטבית חלים צינזורים. מכאן שיוצרים רבים מלכתחילה לא יעמידו דמות להטבית ויספגו פגיעה כלכלית בהצלחת הסדרה. למשל הסדרה "רעשנים" צונזרה במדינות רבות ביניהן קניה, וסופגת פגיעות כלכליות מכך. 

הערוצים עצמם לא יאשרו תכנים כאלו כי הם יודעים שזה לא עובר את התקן ההומפובי של מדינות רבות. 

ההחלטה הכלכלית לא להציג תוכן בעל אופי להטבי לא רק מונע מתאגידים וממשלות בעלות הכוח, אלא מהקהל, ועם ההתקדמות של הקהילה בחברה רוב האנשים כיום לא ירצו לחשוף את ילדיהם לתכנים כאלו. ידוע שישנם הורים רבים שמתנגדים מהחשש שילדיהם "יושפעו בעקבות הדמויות" זו התנגדות שמגיעה מנקודת מבט הומופובית. 

דוגמה לבורות היא טל גלבוע, לאחרונה היא עוררה סערה בראיון בנושא חוק האוסר טיפולי המרה, היא לאחר מכן טענה כי ביקור בחטיבות הביניים של ארגונים להט"ביים הוא פסול, מאחר שאלה "מכניסים דברים לראש" של התלמידים הבת של יצאה מהארון בעצמה וגלבוע מצאה את האשמים לכך. אפילו אדם ליברלי שנאבק על שיוויון לא רק בין בני אדם אלא בין בני אדם לחיות אומר בפומבי אמירות כאלו דביליות תתארו לעצמכם קהל שלם של טל גלבוע שחושש שישטפו לילדים שלו את הראש. מקור

 

לכן זה באמת עניין גדול לקהילה וגם לנו כחברה שילדים נחשפים ליחסים להטבים בצורה שמקבלת בחברה כבר בגיל צעיר, דבר זה יכול להתקשר לכאורה לאובדן הילדות, שוב מנקודת מבט הומופובית שלא מקבלת את האחר וטוענת שהומוסקסואליות זה חטא. אך כמובן שמהשקפה מודרנית ודמוקרטית, ייצוג להטבי הוא תורם לחברה ולתהליך הלמידה החברתי של הילדים. 

 

מתוך הטקסטים תקשורתיים שבדקתי הגעתי למסקנה שבאמת קיימים דפוסי התנהגויות החוזרים על עצמם בזוגות חד מיניים המיוצגים לילדים, למשל: הדמויות הפריקיות, חיבה שבקושי מורגשת ובדרך כלל הם דמויות משניות שמודחקות לצד. 

 

אני רוצה להבהיר שמה שאני מתכוונת בחוסר חיבה היא לא שהיוצרים יעשו מאמץ מוגזם כדי להבליט יחסים רומנטיים בין דמויות להטביות, אלא שישאפו לייצוג שווה בזוגיות בין להטבים כמו לייצוג הטרוסקסואלי בסדרה שלהם, בדקתי ומצאתי שבכל אחת מהסדרות קיים רומן הטרוסקסואלי מוביל שמצביע שאין שום בעיה להציג יחסים רומנטים לילדים, הבעיה היא יחסים להטבים.

דוגמה לבחירת היוצר -

​

​

​

​

​

​

​

​

קיים רק ייצוג אחד של דמות על הספקטרום המגדרי. כעת יש אנשים המתייחסים לעצמם כ"ג'נדרקוויר", או "לא-בינארי", "פאן-ג'נדר", "פולי-ג'נדר, "א-ג'נדר", “קוַונטום-ג'נדר”, ועוד ועוד, כל אלה תוויות שמתמנות מחלק הרחב יותר שבקהילה הגאה שלווא דווקא קשורים לזהות מינית אלא זהות מגדרית.

הדמות היחידה שהיא ריין, א-בינארי מבית הינשוף, מבינים רק ברמה קונוטטיבית. 

נורא אהבתי שבסדרה "בית הינשוף" היה ניפוץ של תפקידים מגדריים בדמות הראשית לוז, וייצוג של דמות א-בינרית (שרלוונטי רק באנגלית לאנשים המבינים פנייה ניטרלית). 

יש כאלו שיכולים להזדהות איתה בהיבט המגדרי אך זה עניין של פרשנות אישית ורוב האנשים לא יעשו את החיבור לתוויות הללו. עם כמה שאנחנו מעריכים את הסדרה "בית הינשוף" היא התבטלה אחרי 2 עונות בקושי, אי אפשר להגיד שאנחנו מופתעים נכון? 

​

להכריע על אופי הייצוג זה עניין של נק' מבט. האם באמת חייב להציג כל דמות להטבית בצורה 'בולטת'? 

הרי במציאות אנשים לא הולכים עם הנטייה המינית שלהם על המצח, וייצוג טבעי לא ידרוש יותר מידי מחשבה. 

אני מאמינה שיוצרים מסוגלים לתת מקום ללהטבים בצורה עדינה וטבעית ושבכל זאת נוכל להבחין בהם, בדיוק כמו שאנחנו מבינים דמויות הטרוסקסואליות בצורה ברורה ולא מלאכותית.

​

לעומת ייצוגים רחבים אחרים בתקשורת דווקא בייצוג להטבי נדרשת מאיתנו הבנה קונוטטיבית בכדי לקלוט שמדובר בדמות להטבית. למשל בסדרה "סטאר נגד כוחות הרשע" נרמז לנו שלסטאר יש קראש על דמות נשית, וכשהסתכלה על הדמות ברקע היה את צבעי הדגל הפאנסקסואלי ועם זאת אין אישור שסטאר נמשכת לבנות. אז מה בעצם הייתה המטרה? לשטות בקהל? 

גם הייצוג הא-בינרי בבית הינשוף, לגמרי בלתי נראה. באנגלית לשון הפנייה של ריין היא they\ them שזו שפה א-מגדרית, אבל בעברית לשון לכאורה ניטרלית היא בזכר. וכשילדים שצופים בסדרה בשפות מגדריות יראו דמות במראה גברי שפונים אליה בתור בן - כלומר כלום. 

השאלה העולה מכך היא האם בישראל היו מתרגמים את הדמות של ריין בלשון זכר גם אם היה נראה כמו אישה? כנראה שלא. 

 

בניגוד לציפיות שלי, הופתעתי לגלות כמה דפוסים חזרו בין טקסטים שונים לגמרי. 

והגעתי למסקנות שגרמו לי להבין על האינטרסים הכלכליים והצלחת הסדרה בעולם התקשורת, מלבד מה שחקרתי בפרויקט.